החלטה בתיק מ"ת 39023-08-11 - פסקדין

נגד שני המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של הצתה, עבירה לפי סע' 448(א) רישא + סע' 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן "החוק") ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סע' 499(א)(1) + סע' 29 לחוק הנ"ל. כן, יוחסה למשיב 1 בלבד, עבירה בנשק- עבירה לפי סע' 144(א) לחוק.

 בד בבד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

עובדות כתב האישום: 

ע"פ עובדות כתב האישום, ביום 31.7.11, בסמוך לשעה 01:25, הציתו שני המשיבים רכב מסוג פולקסווגן פאסט, השייך לעוה"ד נאשד אבו ריא (להלן: "המתלונן"), בעת שחנה סמוך לביתו של האחרון. האש כובתה ע"י שכניו של המתלונן. לרכב נגרם נזק.

על פי האישום השלישי, בכתב האישום, ביום 10.8.11, בהיות המשיבים עצורים בחשד למעורבות בהצתה, קשרו הם קשר, לזרוק רימונים ל"עבר ביתו של אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה" ולחבול בו, לאחר שחרורם ממעצר.

על פי האישום השני, המיוחס למשיב 1 בלבד, בין התאריכים 7.8.11 ועד ליום 16.8.11, החזיק משיב זה, בביתו בעראבה, בכספת בחדר השינה, שלא כדין אקדח מסוג NOHMRG 800  8mmk שהינו כלי שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם, וכן מחסנית ובה 4 כדורים.

בקשת המעצר:

המבקשת טוענת כי בידיה ראיות טובות, לכאורה, להוכחת אשמתם של שני המשיבים, במיוחס להם בכתב האישום. בטיעוניו בכתב הפנה ב"כ המשיבה, בין היתר, להודעות המתלונן, להודעתו של עד ראיה; (יצוין שאלה אינם קושרים את המשיבים להצתה), לתצלומי הנזקים שנגרמו לרכבים; לקלטות מצלמת אבטחה בביתו של המתלונן המתעדת רכב, הנראה כרכבו של משיב 2, בסמוך למקום ההצתה ובמועד ההצתה וכן לאמרות מפלילות של הנאשמים, הקושרים עצמם לעבירות, במהלך שיחות שניהלו בניהם בתא המעצר, שיחות שתועדו בהקלטה.

 נטען כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות את חזקת המסוכנות ע"פ סע' 21(א)(1)(ב) וכן ע"פ סע' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). וכי בנוסף לכך, קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, לתיאום עמדות ולהתחמקות מהליכי שפיטה, כאמור בסע' 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. מכאן, גורס ב"כ המבקשת, שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותם של המשיבים, פחותה.

  בא כוח המשיבים התמקד בטיעוניו בתשתית הראיות, אשר לטענתו, בשל חולשתה אין בה כדי להקים תשתית ראייתית, לכאורה שיש בה כדי להצדיק מעצר. לגבי האישום הראשון, כך טען, קיימות ראיות נסיבתיות בלבד. הרכב שנצפה במצלמות האבטחה דומה אמנם לרכב של משיב 2, אך אין לו מאפיינים ייחודיים וכמותו יש מאות כלי רכב.  על השיחות שקיימו שני המשיבים בעת מעצרם, לגביהם נטען כי יש בהן אמרות מפלילות, סבור ב"כ המשיבים כי אין בהן כדי להפלילם בעברות המיוחסות להם, שכן מדובר בדברי סרק שנאמרו מתוך התרברבות ולא מעבר לכך. אין ראיה פורנזית הקושרת אותם לעבירת ההצתה ועל נעליו של המשיב 1 שנבדקו לא נמצאו שרידי דלק. אשר לאישום המיוחס למשיב 1-החזקת נשק טען ב"כ המשיבים, כי המשיב מודה בהחזקת האקדח אך טוען כי בהיותו פגום, אינו עונה על הגדרת "נשק" לפי סע' 144. הוא הצביע על חוסר עקביות בדוחות שרשרת התפיסה, שפעם דברו על אקדח מסוג ברטה ופעם על אקדח מסוג NOHMRG 800  . בדוחות השונים צוינו מספרים שונים של השקית המאובטחת ובדוח של החוקר אלי מגרם צויין כי נתפסו חמישה כדורים, בעוד שכתב האישום מדבר על 4 כדורים.

אף אם ימצא שקיימת תשתית ראייתית מספקת לשיטתו של ב"כ המשיבים אין עילה למעצרם של המשיבים מאחר שמדובר בשני צעירים מרקע נורמטיבי, שעברם נקי. עוד טען כי לא קיימת סכנה של השפעה על עדים, שיבוש ראיות או התחמקות מהדין וכי אף אם ימצא שקיימת עילת מעצר הרי שבשקלול כל הנתונים שלעיל, יש להסתפק בחלופת מעצר, בבית הורי המשיבים, בפיקוחם של ההורים וקרובי משפחה נוספים.

סקירת הראיות:

אפתח באישום השלישי, המייחס לשני המשיבים קשירת קשר. אכן יש אמרות של המשיבים שמהן ניתן ללמוד על "משאלת לב" של המשיבים לפגוע באנשים שונים, לכשישתחררו אך אין בהן "מסויימות" העולה כדי קשירת קשר. האמירות הן כלליות, הן באשר לזהות ה"קורבנות", הן באשר לדרך, לאמצעים ולמועד. אין בהן תכנון ואין בהן הסכמה על דרך פעולה כלשהי. האמרות מתיישבות יותר עם תסכול והבעת כעס על המעצר והתרברבות גרידא, ואולם אין כדי לבסס תשתית ראייתית, לכאורה, לקשירת קשר כמיוחס למשיבים.

אשר לאישום השני. אכן אין ראיה ישירה נגד המשיבים. עד הראייה, מי שהיה ראשון להבחין בשריפה, שמע רעש של ניפוץ והבחין בשני בחורים מסתלקים ממקום השריפה לעבר רכב שהיה במקום ועוזבים איתו את המקום. הוא לא זיהה את השניים ואף לא את הרכב אליו נכנסו, מפאת החשיכה. המתלונן, אף הוא אינו קושר את המשיבים להצתה. לדבריו, יש לו סכסוך כספי עם חאלד מחמד כנאענה, הבעלים של השוק בעראבה. חאלד דרש ממנו כסף ולאחר שהוא סירב לשלם הגיעו אליו שיחות טלפון מאנשים שלא הזדהו ושאלוהו אודות החוב. בשיחה שנערכה עם החוקר, ואשר תועדה ע"י האחרון סיפר המתלונן, כי פנו אליו אנשים בתביעה להסדיר את החוב ואיימו עליו בהצתת רכבו. חאלד כנאענה, אישר קיומו של הסכסוך אך הכחיש כל קשר להצתה. הוא אישר כי הוא מכיר אדם בשם געפר נסאר, שהוא חברו וגם עובד אצלו בשוק, באופן קבוע, מזה 7 שנים ומודע לסכסוך בינו לבין המתלונן (עדות מס 6 בתיק החקירה).

שמו של געפר נאסר עלה בשיחותיהם המוקלטות של המשיבים, כמי ששלח אותם לבצע את ההצתה. אותו געפר גם הביא את המשיבים לתחנת המשטרה ביום מעצרם. געפר נחקר ביום 14.8 (עדות מס. 9) והכחיש כל קשר לאירוע.  עדותו נמצאת שקרית בשלושה עניינים: הוא הכחיש ידיעה על סכסוך בין חאלד כנאענה לבין המתלונן, בניגוד לעדות כנאענה, לפיה געפר ידע על הסכסוך ואף נוכח במפגש שהיה בין השניים. משנשאל געפר, ע"י חוקריו, למקום עבודתו, השיב כי הוא עובד בעוף הגליל ואין לו עבודה אחרת, בניגוד לעדות כנאענה. בחקירתו, הכחיש געפר כי הסיע את המשיבים לתחנת המשטרה, בניגוד להודעות המשיבים.  שקרים מגמתיים אלה של געפר נועדו להרחיקו מקשר לסכסוך של כנאענה עם המתלונן, מחד גיסא, ומאידך גיסא, לשלול כל קשר עם המשיבים. גרסה שקרית זו מחזקת את אמרותיהם המוקלטות של המשיבים המצביעות על געפר כמי ששלחם לבצע את ההצתה.

ומכאן לאמרות המשיבים.  אבהיר בהקשר זה כי יש מספר גרסאות לתמלילי החקירה.  הפניותי תהיינה לתמליל מיום 19.8 שנערך ע"י רס"מ וואל פארס ורס"מ סגיע שסל.

המשיבים תועדו מקיימים בניהם שיחות אודות התקדמות החקירה. מתוך עיון בפרוטוקולי המעצר הם מנסים לעמוד על הדרך בה עלתה המשטרה על עקבותיהם ומהו  טיב הראיות נגדם. בניגוד לדברי ב"כ של המשיבים, אין מדובר בפטפוטי סרק של עצורים משועממים, אלא התייחסות קונקרטית לעבירות המיוחסות להם, לזהות שולחיהם, לרקע לביצוע העבירה ולאופן ההתמודדות עם שאלות החוקרים ולראיות העשויות להפלילם.

בשיחותיהם, המשיבים נוקבים במפורש בשמו של געפר כמי ששלחם לבצע את ההצתה עבור מחמד כנאענה, בהקשר לדיון בתשלום שכר טרחתו של עורך הדין המייצג אותם בהליכים אלה. כך בין היתר, נשמעת שיחתם:

        משיב 1: "אם לא ישלם לעורך דין כל יום נעשה לו בלגן בשוק אני יגנוב   לו את האוכל  באחותי אני אשרוף לו האוהל שהוא בפנים. נגיד באנו ועשינו  כל מה שביקשת  אנו עשינו את  המעשה  זה  הגיון שאנחנו והוא נשלם את העורך דין. ג'עפר אל תכעס עלינו אתה תשלם את העורך  דין אני לא אתן לאבא שלי  לשלם על  טעות שעשיתי" (4:36:32 ).